הָתִיבוּן הֲרֵי הַבְדָּלָה. שַׁנְיָא הִיא. דָּמַר רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא רִבִּי הָיָה מְפַזְּרָן וְחָזַר וְכוֹלְלָן עַל הַכּוֹס. רִבִּי חִייָא רַבָּא הָיָה מְכַנְּסָן.
Pnei Moshe (non traduit)
והרי הבדלה. שהיא פותחת בברוך ואף ע''פ שהיא סמוכה לברכת המאור:
שנייא היא. הבדלה דלאו ברכה סמוכה לחבירתה מדינא היא שהרי יכול הוא לפזרן כל ברכה וברכה בפני עצמה כמו שהיה רבי נוהג שהיה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס:
הָתִיב רִבִּי יִרְמְיָה וַהֲרֵי גְּאוּלָּה. שַׁנְיָא הִיא. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַלֵּל אִם שָֽׁמְעָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יָצָא. הָתִיב רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה וַהֲרֵי סוֹפָהּ. אָמַר לֵיהּ שְׁתַּיִם הֵנָּה אַחַת לָבוֹא וְאַחַת 11a לְשֶׁעָבַר.
Pnei Moshe (non traduit)
שנייא היא. אשר גאלנו דהאמר ר' יוחנן בהלל אם שמע בבית הכנסת כמו שנוהגין הספרדים לאומרו אחר תפילת ערבית יצא ושוב אין צריך לברך עליו בבית והשתא לא הויא ברכת גאולה סמוכה ולפיכך תקנו אותה בפתיחה לעולם:
והא סופה. שהיא חותמת בברוך וקס''ד דהודאה בעלמא היא ולא הויא אלא כמטבע הקצר כברכת הפירות ואמאי חותמין בה בברכה:
א''ל שתים הנה. ברכת הגאולה זו לאו ברכה אחת היא אלא דכוללת שתי גאולות אחת להבא בקשת רחמים על העתיד כן ה' אלהינו יגיענו למועדים וכו' ונאכל שם מן הפסחים וכו' ואחת הודאה לשעבר אשר גאלנו וכו' ונמצאת הראשונה פותחת בברוך ואינה חותמת והשניה חותמת ואינה פותחת:
הרי גאולה. ברכת אשר גאלנו שאנו אומרים לאחר הלל בלילי פסח והלא סמוכה היא לברכת הלל ואפ''ה היא פותחת בברוך:
הָתִיבוּן הֲרֵי נְבָרֵךְ. שַׁנְיָא הִיא. שֶׁאִם הָיוּ שְׁנַיִם יוֹשְׁבִין וְאוֹכְלִין שֶׁאֵינָן אוֹמְרִים נְבָרֵךְ. הֲרֵי הַזָּן אֶת הַכֹּל. קַשְׁיָא.
Pnei Moshe (non traduit)
הרי הזן את הכל. האי מקשה נמי קס''ד דכמטבע קצר הויא וא''כ אמאי חותמת בברוך הזן את הכל:
הרי נברך. כלומר דהקושיא על ברכת הזן היא אמאי פותחת בברוך הרי סמוכה לברכת הזימון נברך שאכלנו הויא:
שנייא היא. ברכת הזן שהרי אם היו שנים דליכא ברכת הזימון ולא הויא סמוכה וצריך לפתוח בברוך וכיון שלפעמים פותחת בברוך תקנו אותה בפתיחה לעולם:
הֲרֵי הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. שַׁנְיָא הִיא. דְּאָמַר רַב הוּנָא מִשֶּׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתַר לִקְבוּרָה נִקְבְעָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הַטּוֹב שֶׁלֹּא הִסְרָיחוּ. וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
שנייא היא. דברכה שנתחדשה אח''כ היא כדאמר רב הונא שתקנו אותה על הרוגי ביתר ולהכירא תקנוה בפתיחה כאלו לא נסמכה:
הרי הטוב והמטיב. שהיא פותחת בברוך והיא סמוכה לחבירתה הויא:
הָא קִדּוּשָׁה. שַׁנְיָא הִיא. שֶׁאִם הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֶה מִבְּעוֹד יוֹם וְקִדַּשׁ עָלָיו הַיּוֹם שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְרִי הַגָּפֶן. וְהָא סוֹפָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא טוֹפֶס בְּרָכוֹת כַּךְ הוּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן מַטְבֵּעַ קָצַר פּוֹתֵחַ בָּהֶן בְּבָרוּךְ וְאֵינוֹ חוֹתֵם בָּהֶן בְּבָרוּךְ. מַטְבֵּעַ אָרוֹךְ פוֹתֵחַ בָּהֶן בְּבָרוּךְ וְחוֹתֵם בָּהֶן בְּבָרוּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
הא קדושא. קידוש היום בשבתות ובי''ט שפותחת בברוך והא סמוכה לברכת היין היא:
שנייא היא. שאף היא לפעמים אינה סמוכה שהרי אם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו חוזר ומברך על היין:
והא סופה. קדוש היום שהיא חותמת בברוך ואמאי:
א''ר מנא. השתא מסיק לטעמא דכולהו ברכות לפי שטופס ברכות כך הוא כדר' יודן דכל שהוא מטבע קצר וכו' וסופה דהזן נמי לא קשיא דמטבע ארוך הויא וכן ברכת הגאולה לא צריכין לטעמא דשתי גאולו' אלא הואיל ומטבע ארוך הויא לפיכך חותם בה בברוך:
כָּל הַבְּרָכוֹת אַחַר חִיתוּמֵיהֶן אֵין אוֹמְרִין בְּרָכָה פָסוּק. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בֵּרִבִּי אֶלְעָזָר קוֹמוֹי רִבִּי יוֹסֵה מִכֵּיוָן דְּתֵימַר אַחַר חִיתוּמֵיהֶן אֵין אוֹמְרִין בְּרָכָה פָסוּק. אָֽמְרִין חֲכִימֵי הָדֵין טַלְיָא דְּהוּא סָבַר מַהוּ אַחַר חִיתוּמֵיהֶן שֶׁאִם הָיָה עוֹמֵד בְּשַׁחֲרִית וְשָׁכַח וְהִזְכִּיר שֶׁל עַרְבִית וְחָזַר וְחָתַם בְּשֶׁל שַׁחֲרִית יָצָא. אָמַר רִבִּי אָחָא כָּל הַבְּרָכוֹת כְּעֵין חוֹתְמוֹתֵיהֶן. וְאִילֵּין דְּאָֽמְרִין צַהֲלִי וְרֹנִי יוֹשֶׁבֶת צִיּוֹן וְגוֹמֵר אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בְּרָכָה פָּסוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרין חכימי הדין טלייא. בלשון תמיה חכם הוא זה הבחור דלפי סברתו הוא מקשה:
כל הברכות אחר חותמיהן. קס''ד דה''ק הכל הולך אחר החיתום והיינו דמקשי עלה כדלקמן:
אין אומרים ברכה פסוק. אין חותמין הברכה בפסוק כגון בא''י גואלינו ה' צבאות וגו' וכיוצא בזה:
מכיון דתימר אחר חיתומיהן אין אומרין ברכה פסוק. בתמיה ובפ''ב דתענית גריס ויימר ברכה פסוק והיינו הך לפי דס''ד לפרש אחר חיתומיהן כדלקמיה:
דהוא סבר. לפרש מהו אחר חיתומיהן דקאמר היינו לענין האי דינא שאם עמד בשחרית ביוצר אור ושכח והזכיר את של ערבית מעריב ערבים וחזר ונזכר וחתם בשל שחרית יצא וזהו אחר חיתומיהן אנו הולכין והלכך יצא ולפיכך הוא מקשה דא''כ היכי אמרת אין אומרין ברכה פסוק הרי אם חתם בשל שחרית והוא יוצר אור א''כ הברכה פסוק הוא כדכתיב יוצר אור וגו' אבל באמת לאו היינו פירושא דאחר חיתומיהן אלא כדרב אחא דאמר כל הברכות כעין חותמותיהן מענין שהוא מזכיר בסוף נוסח הברכה כך הוא חותם כגון עוזר ומושיע ומגן בא''י מגן אברהם וכן כולן ולעולם אין חותמין הברכה בפסוק:
ואילין דאמרין צהלי וגו'. נוהגין היו לומר אחר ברכת הפטרה פסוק הזה ואין בו משום ברכה בחותם פסוק הואיל וכבר חתם בנוסח הברכה עצמה ואינו אלא כמוסיף בדברים:
משנה: מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמַר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יְמֵי חַיֶּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מזכירין יציאת מצרים בלילות. פרשת ציצית אומרים אותה בק''ש של ערבית ואע''פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה אומרים אותה מפני יציאת מצרים שבה:
כבן שבעים שנה. הייתי נראה זקן ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה:
ולא זכיתי. לא נצחתי לחכמים:
הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְנַס לִגְדוּלָּה הֶאֱרִיךְ יָמִים. הֲדָא אָֽמְרָה שֶׁהַגְּדוּלָּה מְקַצֶּרֶת יָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אע''פ שנכנס לגדולה. שמינוהו לנשיא כדאמרינן לקמן פרק תפלת השחר:
האריך ימים. שאמר הריני כבן שבעים שנה:
הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים. כדאמרי' אוי לרבנות שמקברת את בעליה ולהכי קאמר הריני כבן שבעים דאם שזכיתי לגדולה עם כל זה הארכתי ימים:
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר עֲתִידִין הֵן יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם לְעָתִיד לָבוֹא וּמַה טַעַם לָכֵן יָמִים בָּאִים נְאוּם י֨י לֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי י֨י אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כִּי אִם חַי י֨י אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן. אָֽמְרוּ לוֹ לֹא שֶׁיֵּעָקֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם אֶלָּא מִצְרַיִם מוֹסַף עַל מַלְכִיּוֹת. מַלְכִיּוֹת עִיקָּר וּמִצְרַיִם טְפֵילָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ. אָֽמְרוּ לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב אֶלָּא יַעֲקֹב מוֹסַף עַל יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל עִיקָּר וְיַעֲקֹב טָפֵל. וְכֵן הוּא אוֹמֵר אַל תִּזְכְּרוּ רִאשׁוֹנוֹת אֵילּוּ הַמִּצְרִיִּים וְקַדְמוֹנִיּוֹת אַל תִּתְבּוֹנָנוּ אֵילּוּ הַמַּלְכִיּוֹת. הִנְנִי עוֹשֶׂה חֲדָשָׁה עַתָּה תִצְמָח זוּ שֶׁל גוֹג. מָֽשְׁלוּ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בּוֹ זְאֵב וְנִצַּל מִמֶּנּוּ. הִתְחִיל מְסַפֵּר מַעֲשֵׂה הַזְּאֵב וְאַחַר כַּךְ פָּגַע בּוֹ הָאֲרִי וְנִצַּל מִיָּדוֹ. שָׁכַח מַעֲשֵׂה הַזְּאֵב הִתְחִיל מְסַפֵּר מַעֲשֵׂה הָאֲרִי. וְאַחַר כַּךְ פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ וְנִיצַּל מִמֶּנּוּ. שָׁכַח מַעֲשֵה שְׁנֵיהֶם וְהִתְחִיל מְסַפֵּר מַעֲשֵׂה הַנָּחָשׁ. כַּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל הַצָּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא. והלכך לא דריש לקרא דלמען תזכור כדדרשי חכמים במתני':
הדרן עלך מאימתי
וְלָמָּה נִשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ שֶׁל אַבְרָֹהָם וּשְׁמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וּשְׁמוֹ שֶׁל יִצְחָק לֹא נִשְׁתַּנָּה. אֵילּוּ אֲבוֹתָן קָֽרְאוּ אוֹתָן בִּשְׁמָן. אֲבָל יִצְחָק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ יִצְחָק שֶׁנֶּאֱמָר וְקָרָאתָ אֶת שֶׁמוֹ יִצְחָק. ד̇ נִקְרְאוּ עַד שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ וְאֵילּוּ הֵן. יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל יֹאשִׁיָּהוּ וּשְׁלֹמֹה. יִצְחָק וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק. יִשְׁמָעֵאל דִּכְתִיב וְקָרָאת אֶת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל. יֹאשִׁיָּהוּ הִנֵּה בֶן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ. שְׁלֹמֹה כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ. עַד כְּדוֹן בְצַדִּיקִים. אֲבָל בָּֽרְשָׁעִים זוֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כאן בצדיקים. הוא דמצינו שנקראו בשמם עד שלא נולדו אבל ברשעים זורו רשעים מרחם ולא יזכר שמם וישמעאל תחילתו צדיק כדדרשינן מבאשר הוא שם וכן אמרינן שעשה תשובה בסוף ימיו:
וְדִכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְשָׂרָה שָׂרַי עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. הוּא נִצְטַוָּה עָלֶיהָ. וְדִכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. שֵׁינִי נִתּוֹסָף לוֹ הָרִאשׁוֹן לֹא נֶעֱקַר מִמֶּנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ודכוותה. נימא נמי הקורא לשרה שרי עובר בעשה:
הוא. בלבד נצטווה עליה דכתיב לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה אבל גביה כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם לא יקרא כלל:
שני. שם השני ישראל ניתוסף לו להיות לשם העיקר ושם הראשון יעקב לא נעקר ממנו:
בַּר קַפָּרָא אָמַר הַקּוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לֵוִי אָמַר בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם הֲרֵי בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם הֲרֵי בַּעֲשֵׂה. הָתִיבוּן הֲרֵי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה קָֽרְאוּ אוֹתוֹ אַבְרָם. אַתָּה הוּא י֨י הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם. שַׁנְיָא הִיא שֶׁעַד שֶׁהוּא אַבְרָם בָּחַרְתָּ בוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
שנייא היא. התם דקמסדרו לשבחיה דרחמנא מה דהוה מעיקרא שעד שהוא אברם בחרת בו ושמת שמו אברהם:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר לֹא הִזְכִּיר תּוֹרָה בָּאָרֶץ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. מַה טַּעַם וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם מִפְּנֵי מַה בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרוֹתָיו יִנְצוֹרוּ. רִבִּי בָּא בֵּרִבִּי אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי אִם לֹא הִזְכִּיר בְּרִית בָּאָרֶץ אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי אִילָא אִם אָמַר מְנַחֵם יְרוּשָׁלַיִם יָצָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מלכות. מלכותו ואמונתו לעד קיימת ומלכנו מלך אבותינו. צריך להזכיר את כולן. ככולהו תנאי וצריך ג''כ לומר צור ישראל וגואלו כדי לסמוך גאולה לתפילה:
אם לא הזכיר תורה בברכת הארץ על המזון:
תַּנִּי הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע בַּבּוֹקֶר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב. רִבִּי אוֹמֵר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ מַלְכוּת. אֲחֵרִים אוֹמְרִים צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בָּהּ קְרִיעַת יַם סוּף וּמַכַּת בְּכוֹרִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶת כּוּלָּן וְצָרִיךְ לוֹמַר צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב. מפני שיש בה הודאה על החסד שעשה עם אבותיכו ועמנו:
בָּעוּן קוֹמוֹי רִבִּי אֲחִייָא בֵּרִבִּי זְעִירָא הֵיךְ הֲוָה אֲבוּךְ נָהוּג עֲבֵיד כְּרַבָּנָן דְּהָכָא אוֹ כְּרַבָּנָן דְּהָתָם. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר כְּרַבָּנָן דְּהָכָא. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר כְּרַבָּנָן דְּהָתֶָם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא מִסְתַּבְּרָא דְּרִבִּי יוֹסֵה דְּרִבִּי זְעִירָא מַחְמִיר וִינוּן מַחְמִירִין וְהוּא עֲבַד נְהִיג כְּוָּֽתְהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
היך הוה אבוך נהוג עביד. משום דר' זעירא עלה מבבל לא''י ולפיכך שאלו אם היה נוהג כאן כרבנן דהכא או כמנהגו בתחילה כרבנן דתמן:
מסתברא דר' יוסה. כמו שאמר ר' יוסה מפני שר' זעירא היה נוהג להיות מחמיר על עצמו כמו דאינון מחמירין בבבל והיה מתנהג כוותייהו:
רִבִּי בָּא בַּר אָחָא נָחֵית לְתַמָּן חָמֵיתוֹן מַתְחִילִין וְגוֹמְרִין וְלָא שְׁמִיעַ דְּתַמָּן אָֽמְרִין לֹא יַתְחִיל וַיֹּאמֶר וְאִם הִתְחִיל גּוֹמֵר. וְרַבָּנָן דְּהָכָא אָֽמְרִין מַתְחִיל וְאֵינוֹ גּוֹמֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
חמיתון. ראה אותן נוהגין לכתחילה להתחיל ולגמור ותאמר הש''ס ולא שמיע דתמן אמרין לא יתחיל וכלומר דלא כדשמעינן לעיל דרבנן דתמן ס''ל דלא יתחיל לכתחילה:
11b תַּמָּן אָֽמְרִין לֹא יַתְחִיל וַיֹּאמֶר וְאִם הִתְחִיל גּוֹמֵר. וְרַבָּנָן דְּהָכָא אָֽמְרִין מַתְחִיל וְאֵינוֹ גּוֹמֵר. מַתְנִיתִין פְּלִיגָא עַל רַבָּנָן דְּהָכָא מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מִמִּצְרַיִם וּפְדִּיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים לְהוֹדוֹת לִשְׁמָךְ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַבָּנָן דְּתַמָּן וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם כָּל פָּרָשַת וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום. כדתנן לקמן בפ''ב וקשיא לרבנן דתמן דס''ל דגומר כל הפרשה ומשני דה''ק כל פ' ויאמר אינו נוהג אלא ביום שהרי בהתחלתה כתובה מצות ציצית ואינה נוהגת בלילה ולפיכך אינהו דאמרי לא יתחיל אבל אם כבר התחיל ואמר ועשו להם ציצית גומרה משום יציאת מצרים שבה:
תמן. בבבל אמרין לא יתחיל פ' ויאמר בלילה אבל אם התחיל גומר ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר ואינהו מפרשי להמתני' דקתני מזכירין יציאת מצרים בלילות כדרב דאחר שהתחיל בתחילת הפרשה אומר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים וכו' כדמסיק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source